בעולם ההשקעות. כשמשקיעים בבורסה יכולים להרוויח רק על הסכום שיש למשקיע, אך כשמשקיעים בעסקה נכונה בנדל”ן, ומומלץ מאוד לוודא שהיא תהיה נכונה, מרוויחים גם על מה שאין למשקיע
+
עליו לדעת שביטול מניעות ועיכובים אלו תלוי בו ובנהגתו. דאם יש לו ביטחון גמור בהשם, שהוא ית’ יעזור שיהיה טוב, עד שיהיה במנוחה גמורה בלי שום דאגה כלל (וכמובן, ביחד עם זה, עושה כל התלוי בו בדרך הטבע לבטל מניעות הללו) הרי הובטחנו “טראכט גוט וועט זיין גוט” (חשוב טוב ויהיה טוב) שכן יהיה לפועל שיתבטלו כל המניעות ועיכובים, וטוב יהיה לו בפועל ממש, בטוב הנראה והנגלה. (קטע משיחת פרשת שמות תנש”א)
בטור הקודם התייחסתי לאווירת האפטר-קורונה ולציפיות החזקות של השווקים להתאוששות מהירה. אחרי הסגר הראשון הגיע גל חזק של רכישות וזינוקים בשימושים בכרטיסי אשראי, אך מהר מאוד השתנה המצב ואנחנו רואים את ההתמתנות. הפדיון בעסקים ירד במידה ניכרת. עסקים רבים מדווחים על ירידה של חמישים אחוז מהפדיון. לעומתם עסקים רבים מדברים על כך שכשהם היו סגורים, הפסידו פחות.
מי שעוקב אחרי שוקי ההון בעולם יכול לראות שההבדל בעוצמת המגפה הוא הקובע את השוני בשווקים. אפשר לראות את השווקים באסיה ובאירופה מול המדדים של ארה”ב. ארה”ב נסחרת בנחיתות מול השווקים האחרים. אצלנו ככל שהמגפה שוב מתפשטת והחששות הולכים וגוברים, הבורסות שוב יורדות, דבר שגורם לרבים להסיט את ההשקעות שלהם משוק ההון לאפיקים אחרים, בעיקר לנדל”ן.
כשהייתי מנהל בבנק, הימים שבהם השווקים רעדו היו ימים קשים מאוד. הלקוחות היו מגיעים לבנק ועומדים זה אחר זה כדי לשחרר את הכספים שלהם מהבורסה. שבוע אחרי שהמשבר היה נרגע, הלקוחות היו שוכחים את ההיסטריה והיו מגיעים להשקיע מחדש. ככה זה, יש לנו זיכרון קצר.
אחרי כל משבר היינו מתקשרים ללקוחות הגדולים ומנסים להחזיר אותם לבורסה, משתי סיבות: ראשית, זה לטובתם. שנית, וזה העיקר, זה הרבה עמלות לבנק. בכל פעם היו נשארים כמה אנשים שהיו מעדיפים לשמור על כספם בטוח. תמיד היינו שומעים מהם את המילים “אני הולך להשקיע בנדל”ן”.
מי שעוקב אחרי החדשות הכלכליות יכול לשמוע חדשים לבקרים על תהפוכות בשוק הזה. השבוע התבשרנו שמשרד האוצר לא מעוניין להמשיך את ‘מחיר למשתכן’, דבר שכבר אפשר להרגיש בפועל, בירידה במכרזים ובעיקר בתכנון. שמענו ששר השיכון החדש מעוניין לבטל את מס הרכישה בפריפריה, דבר שיגביר את ההשקעות בקניית דירות בחיפה, קריית מלאכי וכדומה. ברור מה יקרה למחירים.
בשבוע שעבר הגיע אליי אברך מאנ”ש לייעוץ פיננסי. בעודנו יושבים הוא מספר לי שהוא בא למקסם את הרווח ומעוניין שאתן לו טיפים. אשתו מורה ומחזיקה בקרן השתלמות של מאה אלף ש”ח, ונוסף על כך יש להם כמאה אלף ש”ח בבנק. הוא התלבט אם להשקיע בשוק ההון, ולחלופין לקנות דירה. יש כלל ולפיו לעולם ישלש אדם את כספו, אך צריך להתחיל ממשהו.
המשפט הראשון ואולי היחיד שאני זוכר במלואו משנותיי באוניברסיטה העברית, נאמר מפי המרצה לכלכלה. כאשר נכנס, הוא פתח בהקדמה: מהו מדע הכלכלה? תשובות רבות ריחפו באוויר, אבל המרצה הפתיע בגדול: “מדע הכלכלה הוא מדע המחסור. כמה שיש לי – אני יודע כמה חסר לי”. לכל משאב יש שימוש חלופי טוב יותר, ויותר מזה: יש משאבים שאין לי ועליי להשיגם.
בואו נראה את זה בפשטות. אין לי כסף ולכן אני לוקח משכנתא, אני מתמנף וקונה בית בשווי מיליון ש”ח אף שיש לי רק רבע מהכסף. יותר מכך – אין לי שקל ואני קונה בית באמצעות מינוף נכון[שו1] (עזרתי השבוע לשתי משפחות מאנ”ש לקנות בית ללא הון עצמי בכלל בעסקה טובה מאוד. בס”ד בניתי להן משכנתא במחירים שהיו כדאיים להן הרבה יותר מהמשך השכירות הנצחית).
כך גם בעולם ההשקעות. כשאני משקיע בבורסה אני יכול להרוויח על כספי 5–10 אחוזים בשנה, אבל אני מרוויח רק על הסכום שיש לי. לדוגמה, אם השקעתי מאה אלף ש”ח, ארוויח בסוף השנה עשרת אלפים ש”ח.
כשאני משקיע בעסקה נכונה בנדל”ן, ומומלץ מאוד לוודא שהיא תהיה נכונה, אני מרוויח גם על מה שאין לי. לדוגמה, אם אני קונה בית במיליון ש”ח, והכול מהלוואות, התשואה על הבית תהיה בממוצע כ-5 אחוזים בשנה, והרווח שלי יהיה 50 אלף ש”ח. נפחית את עלות המימון שלי – עלות המימון בעסקה טובה תהיה כ-2 אחוזים, ולכן אני מרוויח 30 אלף ש”ח בשנה.
עולם המימון פתוח לפני כל אחד בעולם שרק רוצה להאמין שהוא יכול להגיע רחוק. כל אחד יכול וכל אחד צריך להאמין שהקב”ה רוצה אותו עשיר. טראכט גוט וועט זיין גוט!
בהצלחה!
[שו1]תי
